The Greatest Writer in This World Visits Jerusalem (גדולי כותב בעולם הזה ביקור ירושלים)

The great Haruki Murakami, our best living novelist, went to Israel recently to accept yet another literary award. As is customary for him on such occasions, he gave a very, very brief speech. This is not a man who seeks the limelight. But in its brevity his speech contained a wisdom that could change our world.

I hope that Israelis were listening.



So I have come to Jerusalem. I have a come as a novelist, that is - a spinner of lies.

Novelists aren't the only ones who tell lies - politicians do (sorry, Mr. President) - and diplomats, too. But something distinguishes the novelists from the others. We aren't prosecuted for our lies: we are praised. And the bigger the lie, the more praise we get.

The difference between our lies and their lies is that our lies help bring out the truth. It's hard to grasp the truth in its entirety - so we transfer it to the fictional realm. But first, we have to clarify where the truth lies within ourselves.

Today, I will tell the truth. There are only a few days a year when I do not engage in telling lies. Today is one of them.

When I was asked to accept this award, I was warned from coming here because of the fighting in Gaza. I asked myself: Is visiting Israel the proper thing to do? Will I be supporting one side?

I gave it some thought. And I decided to come. Like most novelists, I like to do exactly the opposite of what I'm told. It's in my nature as a novelist. Novelists can't trust anything they haven't seen with their own eyes or touched with their own hands. So I chose to see. I chose to speak here rather than say nothing.
So here is what I have come to say.

If there is a hard, high wall and an egg that breaks against it, no matter how right the wall or how wrong the egg, I will stand on the side of the egg.

Why? Because each of us is an egg, a unique soul enclosed in a fragile egg. Each of us is confronting a high wall. The high wall is the system which forces us to do the things we would not ordinarily see fit to do as individuals.

I have only one purpose in writing novels, that is to draw out the unique divinity of the individual. To gratify uniqueness. To keep the system from tangling us. So - I write stories of life, love. Make people laugh and cry.

We are all human beings, individuals, fragile eggs. We have no hope against the wall: it's too high, too dark, too cold. To fight the wall, we must join our souls together for warmth, strength. We must not let the system control us - create who we are. It is we who created the system.

I am grateful to you, Israelis, for reading my books. I hope we are sharing something meaningful. You are the biggest reason why I am here.

I love this man, and his writing so much that my prayer is that Isrealis really listen to him and finally tear down the wall to embrace their brother and sister eggs, the Palestinians, once and for all, in peace.

It is thus written, in God's book.

-30-


הגדול Haruki מוראקאמי, כמיטב החיים מחבר רומנים, עבר לאחרונה לישראל כדי לקבל עוד פרסים ספרותיים. כפי שנהוג עבור אותו על מקרים כאלה, הוא נתן מאוד, מאוד קצרה בדיבור. זה לא גבר המבקש את אורות הבימה. אבל את קוצר חוכמה כי היה יכול לשנות את העולם.

אני מקווה כי הישראלים היו מקשיב.


Novelists אינם היחידים אשר לספר שקרים - פוליטיקאים עושים (מצטער, מר נשיא) - וכן דיפלומטים, גם. אבל משהו מבחין את novelists של אחרים. אנחנו לא נמצא לדין שלנו: אנחנו משובח. והחלק של שקר גדול יותר, כך שאנו מקבלים לשבח.

ההבדל בין שקרים שלנו ואת שקרים שקרים שלנו היא לעזור להוציא לאור את האמת. קשה לתפוס את האמת במלואה - כדי להעביר לנו את זה בדיוני ממלכה. אבל קודם אנחנו צריכים לברר היכן האמת נמצאת בתוך עצמנו.

היום, אני אגיד את האמת. יש רק כמה ימים בשנה, כאשר אני לא לעסוק לספר שקרים. כיום הוא אחד מהם.

כשהייתי ביקש לקבל את הפרס, הייתי מזהיר מפני מגיע לכאן בגלל הלחימה בעזה. שאלתי את עצמי: האם ראוי לבקר את ישראל לעשות דבר? אקבל תמיכה בצד אחד?

נתתי את זה קצת מחשבה. ואני החלטתי לבוא. בדומה למרבית novelists, אני רוצה לעשות בדיוק ההפך ממה שאני אמר. זה הטבע שלי, כמו מחבר רומנים. Novelists שום דבר לא יכול לסמוך הם לא ראו עם העיניים שלהם או נגע עם הידיים שלהם. אז בחרתי לראות. בחרתי לדבר כאן ולא אומר כלום.
אז הנה מה יש לי לבוא להגיד.

אם יש חזקה, גבוהה ואת הקיר ביצה כי שבירות נגדה, לא משנה עד כמה הזכות הקיר או כיצד לא נכון את הביצה, אני עומד בצד של ביצה.

מדוע? כי כל אחד מאיתנו הוא ביצה, ייחודי הנשמה מגודר בתוך ביצה שביר. כל אחד מאיתנו הוא גבוה מול הקיר. הגבוהים הקיר היא מערכת שבה כוחות לנו לעשות את הדברים שאנחנו לא רואים לנכון לרוב לעשות כפרטים.

יש לי רק מטרה אחת בכתב רומנים, כי היא להוציא את ייחודי תאולוגיה של הפרט. כדי לגרום נחת רוח ייחודי. כדי לשמור על המערכת מפני tangling לנו. אז - אני כותב סיפורי חיים, אהבה. לגרום לאנשים לצחוק או לבכות.

כולנו בני אדם, אנשים, שביר ביצים. אין לנו תקווה כנגד הקיר: זה יותר מדי גבוה, כהה מדי, קר מדי. להילחם על הקיר, אנחנו חייבים להצטרף הנשמות שלנו יחד במשך חמימות, כוח. עלינו לא נתנו לנו את מערכת הבקרה - צור מי שאנחנו. זה אנחנו שיצר את המערכת.

אני מודה לך, הישראלים, על קריאת הספרים שלי. אני מקווה שאנחנו חולקים משהו משמעותי. אתה הכי גדול סיבה למה אני כאן.

אני אוהב את האיש הזה, עם כל כך הרבה כותבים כי התפילה שלי היא כי Isrealis באמת להקשיב לו ולבסוף להרוס את הקיר לאמץ את אחי ואת אחותי ביצים, הפלסטינים, אחת ולתמיד, בשלום.

זה כתוב כך, באלוהים של הספר.

What, you think I don't know Hebrew?
-30